Diario del proyecto החיות של בית ספר אלונים

שיעור ראשון של כיתות בי'"ת בבית ספר אלונים. ניסינו לנחש כמה מינים שונים של חיות נמצא השנה בבית ספר. מיקה אמרה ששה מינים, אני ניחשתי 230. נצטרך לחכות לסוף השנה ולראות מי צדק. אחר כך יצאנו החוצה ומצאנו טחבית, כדרורון, צבתן ונשל של עכביש. יצאנו עם ארבעה זיהויים של בעלי חיים, כולל שלנו, בני האדם. נראה לאן זה יתפתח מכאן

יום שני לפרויקט. מתחילים על המרפסת ורואים דרור, צוצלת וג'וק מת. יותר יפה לקרוא לו תיקן אמריקאי. סהמשך יורדים למטה ומוצאים נמלים מכמה מינים, מיינות, צרעה שעדיין לא זיהינו וזבוב שחמטן שמתיישב לירין על המכנסיים. ירין לא זז והזבוב מצטלם ונכנס לרשימה שלנו. עד סוף היום נצבור יותר מ-20 מינים. אולי בכל זאת יש חיים בבית הספר שלנו?

אחר צהריים קודם הטמנתי באדמת בית הספר כמה כוסות קרטון בכל מיני פינות. בבוקר למחרת חיכו לנו בתוכן לא מעט עכבישים, כולל אחד ממש גדול, ועוד לא מעט חרקים והפתעות. אל"ף 3 מצאו בתוך הכוס שלהם חגב קטנטן ושחור שחברי עמיר ויינשטיין הציע לו את השם המקסים זוטאי. הזוטאי, אם מותר לקרוא לו כך למרות שהשם עוד לא התקבל רשמית, הוא חיה די ביישנית של בתי גידול לחים ודי מפתיע ומעודד לגלות אותו אצלנו, בגינה הקהילתית. כנראה הטפטפות עובדות טוב. שרקרק ודררה שעברו מעל הראש הוסיפו צבע לרשימה שלנו, אבל הכי יפה לטעמי היה כחליל החומעה שהתיישב רגע בשמש. הפרפר הראשון שלנו, שהפך למשימה האישית של יאיר

בוקר ראשון אחרי ראש השנה. שיעור שלישי יוצא לדרך עם חיות מפתיעות. צרעות דקות גזרה שצילמה המורה חן, שממית בתים שהפכה לזוחל הראשון והיחיד בינתיים שמצאנו, מרעידן שהתיישב יפה בתוך הקומפוסטר ונודדות הסתיו הראשונות בעצים שמעלינו - עלווית אפורה וסבכי קוצים. בלי לשים לב הרשימה שלנו עברה תוך שלושה שיעורים את רף 50 המינים, וזה בלי כיתות בי"ת המצוינות, שפספסו שיעור בגלל ראש השנה.

לכבוד תחילת השנה הצטרפו לחיפושים גם ילדי אל"ף 1. הם הפכו כל פינה בבית ספר והצליחו בשבוע לסגור מצוין את הפער עם שער הכיתות. השלל שלהם: לא פחות מ-15 מיני חיות שונות, כולל מיינה חצופה שנכנסה לתוך הבניין, נמלה בנאית שאפשר לזהות לפי הריח כשנוגעים בה וגמל שלמה מתפלל. אבל הכי יפה היה העורבני עם הבייגלה בפה שסגר את השיעור

בזמן שבית הספר התרוקן התמלאו השמים שלו ציפורים. גל נדידה יוצא דופן של עופות דורסים שבדרך כלל עוברים מזרחה יותר מאתנו עבר אותנו ממש נמוך. היו שם המון איות צרעים, בזים מצויים ובזי עצים, חיוויאים (מין של עיט שאוכל נחשים), זרון שדות בודד ואצילי וגם להקה גדולה של שקנאים, כחל יפהפה, שחף ראשון לעונה והמון המון שרקרקים ששרקו כל הזמן מעלינו באוויר. את כולם צילמנו והם מוצגים כבר בתערוכה קטנה בבית הספר, על קיר הספרייה מבחוץ. הילדים מוזמנים לזהות את הציפורים. כל ילד שיזהה אחת מהן יוכל להוסיף אותה לרשימה הכיתתית. יש לנו עכשיו אפילו מגדיר ציפורים שאפשר להיעזר בו. מעניין אם הנדידה הזו תמשיך גם לתוך סוכות.

הוא שכב פצוע על רצפת מגרש הספורט. האמת, במצב לא טוב. הפוך על הגב, מחושים זזים באוויר בחוסר ישע. זה היה בוקר אפור, דל מאוד בציפורים וחרקים מעופפים. אבל כל הכיתה התרכזה סביבו. בהתחלה חשבו להרוג אותו. הנמלים הבנאיות התרוצצו סביבו, בודקות את הסחורה. אבל אז הבנו שגם הוא יצור חי. ארי החליט שצריך לשמור עליו, וגם על הנמלים. הוא דאג להרחיק סקרנים וחשב אולי לשים לו פלסטר, למדוד לו חום או לקרוא לאמבולנס. בשיעור שלנו לא הורגים חיות, גם אם לא תמיד מצליחים להציל אותם. רגישות חדשה נולדת, ואולי היא כל הזמן היתה שם. לא למדנו היום הרבה על חיות, אבל משהו כן נשאר איתנו מהיום הזה. שבת שלום

ידעתם שיש צמח כזה שקוראים לו פלקטרנטוס? ידעתם שבערך כל הפשפשים של העולם מתים עליו? בדיוק חזרנו השבוע לשיעורים אחרי הפסקת חגים ארוכה מדי (כיתות ב' יחכו לשבוע הבא לצערי) והסתערנו על הגינה הקהילתית או מה שנשאר ממנה. המקום הוא פשוט גן עדן לחרקים וכמה הנפות של רשת פרפרים הביאו שלל עצום וצבעוני, שנחקר עכשיו על ידי טובי המוחות במוזיאון הטבע באוניברסיטת תל אביב. המומחים שם הסכימו לעזור לנו בהתנדבות ולנסות להבין מהבעצם יש לנו פה מתחת לאף. זה ממש לא מובן מאליו כי כל חרק כזה זו מלאכה מאוד מסובכת, ומגיעה להם תודה ענקית. בזכותם ובזכות התלמידים גילינו כבר יותר מ-100 מינים של חיות, בחודש הראשון של הפרויקט רק בשטח בית הספר. לא חלמתי שזו תהיה ההתחלה. בינתיים, מעלינו, ממשיכים לעבור עופות דורסים די מפתיעים, כשכל הזמן העורבים והדררות המקומיים (סוג של) מבריחים אותם מכאן בצרחות. צריך רק לפתוח אוזניים ולהרים את הראש לשמיים.

בהתחלה התלבטנו אם לצאת החוצה. גשם חזק שטף את החצר וחשבנו שנבלה את היום בכיתה. אבל אז יצאה השמש, האוויר התמלא בחרקים, החלזונות יצאו מהחורים, כאילו כל הזמן הזה הסתובבו כאן בינינו והיה ברור שהיום הזה יהיה מלא בהפתעות. אבל אף אחד לא ציפה למה שהתרחש לקראת סוף השיעור של א' 3. בבת אחת השמים התמלאו דורסים - איות, עקבים, בזים וחיוויאים, והמורה, שזה כנראה אני, התחיל אבד עשתונות. הילדים עוד לא הבינו מה ההתרגשות, סך הכול כמה נקודות חומות בשמים, וניסו להזיז אותי לצלם שבלולי גינה לפני שהם יברחו, אבל העיניים כבר היו תקועות עמוק בשמים, דרך עדשת המצלמה. לפני שהפרויקט הזה התחיל היה לי חלום אחד להגשים, שנראה לי בדיוני לחלוטין - לראות נשר מעל בית הספר באמצע רמת אביב. מה הסיכוי שדבר כזה יקרה? ומה הסיכוי שביום אחד יעברו לי מעל הראש ,גם נשר, גם עוזנייה שחורה, גדולה אפילו יותר ממנו, וגם בזים נודדים, בז אדום, עיטי חורש ועיטי צפרדעים, עקבי חורף ועקבים עיטיים, ונדירה מכולם - איה מזרחית. בסוף היום הזה, אחרי שהילדים כבר מזמן הלכו לצהרון, התמוטטתי על המרפסת ולא הפסקתי לספור ציפורים נודדות. למטה, הבולבולים והמיינות לא הפסיקו לצוד טרמיטים מעופפים באוויר. הבזק כתום הסגיר שחכלילית עצים יפהפייה, נודדת מאוחרת, הצטרפה גם היא למסיבה. אין ימים כאלה גם לצפרים ותיקים, גם לא במוקדי הנדידה הכי חמים בישראל. מי חלם שכדי לראות את הנדידה הכי מרשימה צריך רק ללכת לבית ספר ולהרים עיניים לשמים?

הדורסים נעלמו כמו שהופיעו. השמים התבהרו והטבע נסוג להרגלים הישנים שלו. לקח לכיתה א' 1 קצת זמן להגיע למגרש המשחקים המשותף שלנו, וגם אז כולם היו עדיין מרוגשים מיום ההולדת של בר (איזה שם יפה). ובכל זאת יצא לנו להסתובב קצת יחד ולמצוא לא מעט. את הכסופי דק הפסים שהקים רשת יפהפייה על שיח הפלקטרנטוס, זבובים ועכבישים אחרים שהסתתרו בין העלים, גמל שלמה חיוור, שבלול שדה ופתאום הדררה צועקות מעלינו, מבריחות נקבה של בז מצוי שהעזה להתיישב על אותה אנטנה. שחף צהוב רגל עם עין בהירה חותך את האוויר ונעלם, והנה השיעור נגמר. שחררנו את העכבישים חזרה לשיח, הילדים רצו ליומולדת ואני עצרתי ליד השער של יוסי. היה לי חשבון לסגור, והפעם לא התכוונתי לוותר. אחרי עשר דקות ראיתי אותה. הלטאה הזריזה שעד היום שיחקה איתנו מחבואים וניצחה תמיד, יצאה להשתזף על קיר בית הספר. חייכי למצלמה, עכשיו גם את כוכבת. שבת שלום