Diario del proyecto החיות של בית ספר אלונים

אבל למה אתה עוקר אותם? הילדים של ב' 2 פתחו איתי את הבוקר בחשדנות. דיברנו על גינת הפרפרים קצת אבל כשזה התחיל להתגשם היו חריקות. הם לא הבינו למה לעקור שיחי תרבות כדי לפנות מקום לשתילים והמון הזרעים שהבאתי רק יום קודם ממשתלת זרעים מציון. הסברתי להם שאנחנו לא פוגעים בצמחים האלה אלא רק מזיזים אותם לחלק אחר בחצר, לפנות מקום לצמחים טבעיים שפעם היו פה. צמחים שאולי יביאו אליהם באביב פרפרים וחרקים מעופפים. החשדנות התחלפה בהבנה ובסוף באמון, ואז גילינו כמה כיף זה לעקור. ואז גיליתי כמה כואב זה לעקור שיח שגם מתנגד ומחזיר מלחמה לגב התחתון שלי. ואחר כך עוד לסחוב לוחות שיש כבדים ולרצף להם שביל, שלא ידרכו על הזרעים והשתילים. גמרתי את היום מאושר אבל על ארבע. דרך מושלמת להדחיק בחירות מתקרבות. פה ושם מצאנו גם חיות

וואי איזה יום זה היה. הלה, אמא של נדב מא' 2, הגיעה ראשונה למשימת הקמת הגינה. אחריה הגיעה ג' 2 ואחריה, די נמוך באוויר מעלינו, להקה של קא'קים שמאוד התעצבנו כשחמישה בזים מצויים החליטו לצוד חרקים מעופפים דווקא מעל בית הספר. לא יודע מה במקום הזה ממגנט דורסים אבל לא יכול להתלונן. בהדרגה נעלמו הציפורים והופיעו עינב, אמא של דן, ונעמי, אמא של נדב מא' 3. אחריהן הופיעו היבלות בידיים. ארבע כיתות בזו אחר זו עדרו, גירפו, הכינו פצצות זרעים, ניפצו אותם על הקרקע, שתלו, זיבלו והישקו. זאת ההזדמנות להתנצל בפני עובדת הניקיון של בית הספר וכל הצוות על מה שהשארנו אחרינו, ובפני שאר ההורים על מה שהילדים הביאו איתם בנעליים, על המכנסיים ועל החולצות. לקראת חמש כבר לא ראיתי בעיניים, כשבחורצ'יק מב' 1 רץ אליי ואמר שהם מצאו חיפושית ושאני חייב לבוא לראות. אמרתי לו שהחיות בשביתה אבל הוא התעקש. על אחד מאדני הבטון נח חרק שחור גדול עם מחושים של ג'וק ושנצים ארוכים מאחור. מזל טוב, איתן טולדו, זכית בצרצר הראשון לבית הספר. איזו דרך מושלמת להדחיק בחירות שהיו

כולם היו הפוכים היום. הילדים היו עצבניים וחסרי סבלנות. העננים גם. ומודה שגם לי היו ימים מרוכזים מאלה. אבל את הטבע שום דבר לא עניין. לא הרעש, ולא הבוץ, ולא זה שהחמודים מא' 3 לקחו לי את כל הפלסטיקים עם החרקים והעכבישים באמצע השיעור בלי לשים לב שיש בפנים חיות, כדי לחפש עוד חיות, ובסוף נשארו בלי כלום. א' 2 וג' 2 לעומת זאת היו יעילים יותר. שתי הנפות של רשת הפרפרים הציפו אותנו בחיות שעוד ייקח שבועות למיין. אבל הדבר העיקרי שיישאר לי, ולחלק מהילדים מהבוקר הזה, זו הזאבנית עם כל העכבישונים שלה על הגב. לראות את זה דרך עדשת המצלמה זו חוויה שקשה להישאר אדיש אליה. וגם לא לכל גמלי השלמה, בכל שלבי הגלגול, שהחליטו פתאום לצאת החוצה ולהיעמד על הקיר, מקווים לתפוס משהו לנשנש רגע לפני שהגשם חוזר. היה משהו מופקר ולא ממושמע בבוקר הזה בטבע, ולא תמיד זה דבר רע. ושוב, מתנצל על הבוץ שהכנסנו לבית ספר כשהגשם תפס אותנו בהפתעה.

טוב, גם א' 1 לא היו בעניין השבוע. קצת אחרי שיואב או ליאם צעקו עליי לצלם את הנמלה איבדו גם הם עניין והשאירו אותי די לבד בגינה הקהילתית. הם הסכימו באופן חריג לא להיכנס לשטח המגודר שבו שתלנו וזרענו את פרחי הבר שיביאו לנו פרפרים באביב, ובאמת, שבוע אחרי הגשם הראשון הניצנים הראשונים כבר התחילו לבקוע מהאדמה ואני התרגשתי כמו בלידה. טוב קצת פחות. אחרי השיעור לא הלכתי הביתה. היה יום שמשי ולא הצלחתי באמת לעזוב את העמדה. עליתי למרפסת בקומה 2, רק כדי להיתקל בלהקת הזרזירים הראשונה של בית הספר עוברת מעל הראש. ירדתי למטה והילדים צעקו לי לבוא מהר כי הם מצאו עכביש ענק. מישהי מב' 1 הסבירה לי שזה זאבן מסוג טרוכוזה, כמו זה שהיא קיבלה לעשות עליו את דף העבודה, ושהוא חי וצד על האדמה. היא צדקה, כמובן. הראיתי לה שזו בעצם הזאבנית שכבר ראינו ביום רביעי, שעל הגב שלה המון המון עכבישונים, וכמה טוב לראות את כולם עוד אתנו. אחר כך ראינו מין צרעה שחורה מוארכת חופרת באדמה הרטובה, רק כדי לגלות שזה בעצם זבוב גדול, ייבוא מאמריקה, בשם המקורי חייל שחור. חגב גדול וציקדה קטנה העשירו את הגינה גם הם. אבל הכי יפים היו שני פרפרים לבנים שהתעופפו במחול מעל שרידי הגינה הקהילתית. לבנין משויש ולבנין צנון הסכימו סופסוף להצטלם. רק נמפית הסרפד, חמקמקה שכמוה, הבליחה להרף עין מעל לרשת הצל - ונעלמה מהר מדי בפעם השנייה. בפעם השלישית אני מקווה שזה ייגמר אחרת.

באמצע השבוע ירד קצת גשם אז ניצלתי את ההזדמנות כדי לגרור את התלמידים לחדר הטבע שאנחנו בונים לנו בקומה האחרונה. על הקיר תלינו צילום רחפן ענקי (תודה לניב, אבא של עידן) שצילמנו בתחילת השנה ועליו אנחנו נועצים סיכות וחוטים שמובילים לכל החיות שכל ילד מצא. הלוח מתמלא מהר בסיכות ומתחיל להיראות כמו קיפוד. ובאמת הילדים ואלירז מצאו בחצר קיפוד מצוי נגוע בסקביאס. למחרת הוא חיכה לי מטושטש על השביל בצהרי היום - ולא היתה ברירה אלא לקחת אותו לבית החולים לחיות בר בתקווה שיבריא מהר ונשחרר אותו עם הילדים. עוד דברים שקרו השבוע: לבנית קטנה עברה מעלינו פעמיים, בוקר אחרי בוקר וצולמה. שתי אנפיות בקר היו זריזות יותר ולא צולמו. עורבים אפורים עשו את המוות וכנראה תלשו נוצה לניצה המקומית. מצאתי דררה צהובה. שמעתי לא מעט אדומי חזה וסבכי שחורי ראש. ניסיתי לאתר אותם עם ג' 1 בשיעור בונוס שהם קיבלו אבל כל מה ששמענו זה את תלמידי ג' 1 אומרים אחד לשני להיות בשקט. בשבת בבוקר, בשש וקצת, הצלחתי לצלם בלי פוקוס את אחד מאדומי החזה האלה, אבל אני חייב שהילדים יראו אותו, לא יודע איך. על הפיקוס שבתחילת רחוב ברש הבליח לרגע סבראש! אה, והכי חשוב, הפרח הראשון פרח בגינת הפרפרים שלנו!! ארכובית קרקפתית, אם הבנתי נכון. נמשיך לעקוב